<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן שצ"ד</h1>
<h2>דף סט.</h2>
תמהת עוד על ירושלמי [תרומות פ"י ה"ה] שכתבתי שם [תוה"ב ב"ד ש"א] דגרסינן רבי יוסה בר בון הורה בהדין עכברא חד לאלף, ואמרת היכי דמי אי עכבר שלם בתערובת מינין מותרין הרי ניכר העכבר ביניהם דאי זה מין טהור דומה לו, ואם נחתך בטל הוא בששים כשאר כל האיסורין, ואם בצירו בטל בששים וכמו שפסק רבינו שמשון ז"ל וכן פסקתי אני. תשובה נראה דהיינו משום פליטתו כגון שנפל בשמן או ביין או בשכר ועל זה סמך הרב בעל הלכות ז"ל ועכבר שנפל ליין או לשמן אוסר עד לאלף, ואל תתמה על [זה] דהא בגמרין סברי לשעורי בשעורא רבה דרבינא סבר לשעורי במאה וחד כתרומה ורב תחליפא אמר דילמא כתבלין בקדרה דלא בטל טעמא. אבל אני לא פסקתי כן אדרבה כתבתי שאין עכבר אוסר בפליטתו בשום מקום משום דפגום הוא אלא בשכר בלבד משום ספק [ש]נסתפקו דילמא עכברא בשכרא אשבוחי משבח ואסקינן התם הלכתא אידי ואידי בשתין ככלהו איסורין שבתורה.
